Elle était là, immobile sur son lit, la petite phrase bien connue, trop connue : Je t'aime. Trois mots maigres et pâles, si pâles. Les sept lettres ressortaient à peine sur la blancheur des draps. Il me sembla qu'elle nous souriait, la petite phrase. Il me sembla qu'elle nous parlait :, Je suis un peu fatiguée. Il paraît que j'ai trop travaillé. Il faut que je me repose., Allons, allons. Je t'aime, lui répondit Monsieur Henri, je te connais. Depuis le temps que tu existes. Tu es solide. Quelques jours de repos et tu seras sur pied., Monsieur Henri était aussi bouleversé que moi.

tekst

על ידי
הדפסה
הטבעה

לוח תוצאות מובילות

אנו עובדים כעת על שיפור הפונקציונליות של טבלת המובילים. אנא עזרו לנו על ידי מתן המשוב שלכם.

תן משוב

סגנון חזותי

אפשרויות

אנו עובדים כעת על שיפור הגדרות הפעילות. אנא עזרו לנו על ידי מתן המשוב שלכם.

תן משוב

החלף תבנית

האם לשחזר את הנתונים שנשמרו באופן אוטומטי: ?